כניסה

איש העסקים אליעזר אורן הורשע ביותר ממאה עבירות על חוק ניירות ערך
30/10/2001
 
אורן "הריץ" ב-1992 את מניות אופנת ברוך, העלה את שעריהן בשיעורים של מעל 300% וגרף, כתוצאה מכך, שנימיליון שקל
 
שופט בית משפט השלום בתל אביב, ד"ר עמירם בנימיני, הרשיע היום את איש העסקים אליעזר אורן בעבירה של השפעה בדרכי תרמית על שערי ניירות ערך (מניפולציה), ב-6 עבירות הנעה בדרכי תרמית לרכוש או למכור ניירות ערך וב-95 עבירות של אי מתן הודעה על אחזקות של בעל עניין בכוונה להטעות משקיע סביר. אורן זוכה מחמש עבירות הנעה שיוחסו לו בכתב האישום. את הפרשה חקרה לפני שנים אחדות מחלקת החקירות של רשות ניירות ערך. את התביעה ייצגה עו"ד יעל אלמוג מפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) ואת ההגנה – עו"ד גיורא אדרת.
 
פסק הדין מתאר את סיפור הרצתה המטאורית של מניית אופנת ברוך על ידי הנאשם אליעזר אורן במחצית השנייה של שנת 1992 והעלאתה בצורה מלאכותית בשעורים של מעל 300% (מדד המניות הכללי עלה באותה תקופה בכ82%). בית המשפט הגדיר את פעילותו האגרסיבית של הנאשם במילה "התנפלות". כמו כן, קבע השופט בנימיני כי אורן הונה שורה של אנשים שלהם מכר מניות אופנת ברוך על סמך מצגים כוזבים. המכירות מחוץ לבורסה נועדו לצורך מימוש רווחים מיידי הנובע מעליית שערי מניות אלו: אורן מכר כמויות גדולות של מניות אופנת ברוך בסכום העולה על  12 מיליון ש"ח תוך שהוא גורף "רווח חשבונאי" של 3-7 מיליון ש"ח או לחלופין רווח של מימוש בפועל של 2 מיליון ש"ח (לא כולל מניות שערכן עלה ולא נמכרו).
 
אליעזר אורן היה בראשית שנות התשעים פעיל ומשקיע אינטנסיבי בבורסה. בית המשפט הגדיר אותו כ"מקצוען בתחום שוק ההון ואדם מחושב ומתוכנן מאין כמוהו" וכמי "שמטפל במניות ברוך ומזוהה איתן". על פי ממצאי בית המשפט "הנאשם דאג לטפח בקרב אחרים את התחושה שהוא יודע כל מה שמתרחש בנוגע למניות אופנת ברוך... וכי הוא יכול לצפות במדוייק את תוצאות המסחר במניה". הוא החל לאסוף את מניות אופנת ברוך בחשבונותיו ובחשבונות בנותיו כבר מ-1991, כך שבסוף המחצית הראשונה של שנת 1992 הסתכמו אחזקותיו בכ 14%- ממניות החברה. אחזקות אלה עלו עד סוף 1992, והגיעו לכדי כ-30% מהון המניות של החברה. אורן פעל באמצעות 13 חשבונות ניירות ערך  –"תשתית רחבה זו של חשבונות מרובים שימשה את הנאשם.. לפעילותו הבלתי חוקית בבורסה".
 
אורן, שהפך מכוח אחזקותיו כאמור לבעל עניין עוד לפני 29.7.1, ביצע במחצית השניה של 1992 עשרות פעולות במניות אופנת ברוך. הוא לא מסר הודעה על כך שהפך בעל עניין בחברה, כפי שמחייב חוק ניירות ערך. כמו כן לא דיווח בשום שלב על כך שאחזקותיו כבעל עניין השתנו מעת לעת. בית המשפט קבע כי אי הדיווח המתמשך, המהווה עבירה בפני עצמה לפי חוק ניירות ערך, נועד להסתיר את פעולותיו של הנאשם במניית אופנת ברוך מן הרשויות מן הציבור הרחב, כמו גם מחברים ומקורבים להם מכר את המניות בעיסקאות מחוץ לבורסה.
 
פעילותו של אליעזר אורן במניות אופנת ברוך במהלך אותה תקופה התאפיינה בתבנית קבועה: אורן דאג להזרמה מתמדת של ביקושים אגרסיביים בבורסה, שלא היה סיכוי כי יסופקו. ביקושים אלה יצרו למניות מגמת עליה. אורן נהג לסגת ממרבית הביקוש במהלך המסחר. כמו כן דאג לקלוט היצעים של המניות (בעצמו או על ידי אחרים) ובכך יצר לשער "רצפה" מלאכותית. נוסף על כך, דאג להפיץ על המניה מידע חיובי.
 
"תיאור פעילותו של הנאשם משתלב היטב עם דמותו, כפי שהצטיירה ממכלול העדויות שהובאו בבית המשפט", קבע השופט בנימיני, "הנאשם היה מסונף ומתוקשר היטב. דורש וחוקר לדעת הכל על הכל. מבוקש על ידי משקיעים לצורך קבלת "טיפים". מוערך כמומחה מהמדרגה הראשונה. מסתובב מדי יום במקומות בהם ישבו משקיעים בניירות ערך, בין אם הוזמן ובין אם לאו, כשהוא דוחף ומפיץ מידע על חברות בהן השקיע או התענין ו"מנדנד" לאחרים ללא הרף על מנת שיפעלו על פי המלצותיו. לעיתים היה זה מידע נכון שטרם פורסם, ולעיתים מידע שהתברר כלא נכון... הנאשם ניצל את כל אלה עד תום על מנת להעלות את שערי מניות אופנת ברוך תוך שימוש במשקיעים אחרים".
 
על מנת לממן את פעילותו במניה ולממש חלק מרווחי עליות השערים, מכר אורן חבילות של מניית אופנת ברוך לאנשים שונים המקורבים לו, באמצעות עסקאות שבוצעו מחוץ לבורסה. הוא ערך מצגי שווא לקונים ששכנעו קונים נוספים לרכוש ממנו את המניות. שיטתו של אורן היתה להציג את עצמו כמתווך בעסקאות הללו ; הקונים לא ידעו כלל כי הוא עצמו הגורם המוכר את המניות. את הפעילות הזו קיים בחסות מסך העשן שיצר בכך שהתחמק מדיווח על אחזקותיו ועל השינויים בהן. אחד הקונים ש"הונעו" לרכוש ממנו את מניות אופנת ברוך היה המלונאי המנוח חיים שיף.
 
אורן טען להגנתו כי כל פעילותו התבצעה בתמימות ובמטרה להשתלט על חברת אופנת ברוך באמצעות חברת טופר. לטענתו, הוא הוביל מהלך של השתלטות על חברת אופנת ברוך על ידי קבוצה של מה שהוא כינה "שותפים", (כלומר, אותם קונים שרכשו ממנו מניות בעסקאות מחוץ לבורסה) ובתיאום עם חברת טופר, חברה ציבורית שבבעלות נסים מזרחי. לדברי אורן, כל פעולותיו בבורסה ומחוצה לה נועדו להגשים מהלך זה. לפיכך, טען, היתה עליית שערי מניות אופנת ברוך בגדר תוצאה טבעית ומתבקשת מפעילותו.
 
בית המשפט דחה את הסבר ה"השתלטות" באמצעות שותפים כהצדקה לפעולות הנאשם. "נדבך שני זה קרס כלא היה למשמע עדויותיהם המהימנות של אותם "שותפים"... הוכח כי איש מאותם שותפים לא התחייב כלפי הנאשם לדבר, לא ראה עצמו מחוייב לפעול במסגרת תכנית ההשתלטות ואף לא פעל כך", קבע השופט בנימיני.
 
בפסק הדין נקבע כי רעיון ההשתלטות נדון במהלך 1992, אולם אורן (כמי שיזם אותו ואף ניסה לקדמו) ידע היטב כי הוא רחוק מאד מביצוע. בכל מקרה, פעילותו המניפולטיבית של אורן להעלות את שערי מניות אופנת ברוך באגרסיביות, כלל אינה סותרת את רעיון ההשתלטות, אלא מקדמת אותו. בית המשפט קבע כי יש להבחין בין האפשרות שמטרתו האסטרטגית של אורן הייתה להשתלט על החברה, לבין פעילותו הטקטית היומיומית, שכוונתה הייתה להעלות את שערי המניות. "פעילות שכזו היא אסורה כשלעצמה, ואין נפקא מינה אם היא נעשית למטרת השתלטות או לתכלית אחרת", קבע בית המשפט.
 
"הרצת מניות היא תרגיל מסוכן גם למי שמבצע אותה, שכן הוא עלול בסופו של דבר "להיתקע" עם כמות גדולה של הסחורה מבלי יכולת לממשה", סיכם השופט בנימיני, "מכירת כמויות גדולות של המניה בבורסה, לצורך מימוש, תביא בהכרח לירידה תלולה בשער. הנאשם מצא דרך להריץ את המניות בתנאי "לוקסוס" – או לפחות כך הוא סבר. הנאשם תכנן להעלות את שערן של מניות אלה, ולאחר מכן למכרן ל"טופר" לצורך השתלטות. הנאשם גם יכול היה להניח שאם תכנית ההשתלטות איננה מתבצעת, הוא יהיה הראשון לדעת על כך, כמי שמקורב לשני הצדדים, ותהיה לו שהות מסוימת להיפטר מן המניות לפני שהדבר ייוודע למשקיעים אחרים שידעו על תכנית ההשתלטות. אלא שבמשחק הזה, כפי שהתברר לנאשם, פעל לא רק שחקן אחד. כך קרה לבסוף שנסים מזרחי וטופר מכרו את כל אחזקותיהם במניות ברוך מאחורי גבו של הנאשם, ובכך בא הקץ לתכנית ההשתלטות, כאשר הנאשם נותר עם כמויות עצומות של מניות ברוך בחזקתו. על כך נאמר: כרה שחת בה יפול".
 
דינו של אורן טרם נגזר.

תגיות:

פניות ותלונות לרשות

מערכות וטפסים