כניסה

רשות ניירות ערך מערערת לעליון על החלטת המחוזי ; טוענת: ההחלטה רוקנה את סעיפי המהימנות וה"אינו ראוי" מתוכן
27/12/2006
 
"קיימים מצבים בהם למרות שניתן לייחס לאדם מעשה המגיע כדי מעשה פלילי, לא מוגש כנגדו כתב אישום, קל וחומר הנ"ל אינו מורשע, ופרשנותו של כב' בית המשפט ...הופכת אנשים מעין אלו לחסינים בפני סמכותה של הרשות לפעול בעניינם, תוך הפקרת ציבור המשקיעים לסיכונים מיותרים שניתן למנעם"
 
רשות ניירות ערך הגישה היום, באמצעות פרקליטות המדינה, ערעור לבית המשפט העליון על החלטת השופט המחוזי יהודה זפט. הערעור עוסק בפרשנות המוטעית שנתן בית המשפט המחוזי להוראות בדין המחייבות את הרשות לבחון את מהימנותם של מנהלי בחברות ניהול קרנות ואת מידת היותם ראויים להחזיק ברשיון ניהול תיקים. את הרשות מייצגים בערעור זה עו"ד יעקב כהן, מנהל המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, ועו"ד ליאב ויינבאום מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).
 
ההחלטה שקיבלה הרשות בזמנו התנתה את מתן היתר השליטה של יורק במנהל קרן ואת הרישיון שלה לנהל חברה לניהול תיקים בכך שהחברה לניהול קרנות לא תקבל שירותים מגבריאלה רביד ומדניאל זילביגר וכהונתם של השניים בחרה לניהול תיקים תופסק בתוך זמן קצוב. זאת, לאחר שהרשות סברה כי מהימנותם של רביד וזילביגר נפגעה בעקבות ממצאי חקירה שניהלה הרשות. ההחלטה התקבלה לאחר התייעצויות שקיימה הרשות עם כל הגורמים הרלוונטיים משרד המשפטים ובתיאום עימם. הרשות סבורה כי פסק הדין שנתן זפט מוטעה בעיקרו ומרוקן מתוכן את מושג המהימנות שנקבע בחקיקת בכר. עמדתה העקרונית של הרשות היא שסוגיית המהימנות נבחנת על פי מבחנים מנהליים על סמך ראיות מינהליות ע"י הרשות במנותק מן ההליך הפלילי. ואילו פסיקת בית המשפט המחוזי קושרת יחדיו את שני ההליכים הללו ואף מתנה את בחינת המהימנות בהרשעה מוקדמת או בהודאה מוקדמת מצד רביד וזילביגר. 

מאחר ומבחן המהימנות נקבע לא רק בחוק השקעות משותפות בנאמנות אלא גם בחוקים אחרים המסדירים את הפיקוח והרישוי של מוסדות ומכשירים פיננסיים. לפיכך, החלטה הפוסלת את יכולתו של רגולטור להגביל כהונת נושאי משרה ובעלי רישיון בשל פגיעה במהימנותם עלולה להיות השלכה החורגת מתחומי הפיקוח של רשות ניירות ערך ולפגוע גם ביכולתם של רגולטורים נוספים, דוגמת בנק ישראל והממונה על שוק ההון והביטוח, לבחון את מהימנותם של מבקשי רישיון בתחומם הם. המשמעות ארוכת הטווח של תרחיש זה ברורה.
 
בערעור מצביעה הרשות על שורה של טעויות שנפלו בהחלטת השופט זפט. בניגוד להחלטת המחוזי, קובעת הרשות כי תכליתו ופרשנותו של סעיף 13 לחוק הקרנות (בו נקבעה חובת הרגולטור לבחון את מהימנות החברה המבקשת היתר שליטה בחברת ניהול קרנות, או בעלי תפקידים מסוימים בה) הם שעל הרשות לבחון את מהימנותו של כל מבקש על פי מעשיו ופעילותו בשוק ההון ומחוצה לו, ככל שהדברים משפיעים על יכולתה להעריך את מידת היותו ראוי לקבל אישור או רשיון. "בעניין זה", נאמר בערעור, "בית המשפט התעלם, בין היתר, מדברי ההסבר לחוק הקרנות הדנים בסעיף זה, ואשר מסבירים מפורשות כי מטרת המחוקק בסעיף זה היתה ליתן לרשות סמכות לפעול בתחום רחב מאוד של מעשים המיוחסים למבקש הרשיון, החל מעילות 'אזרחיות' שונות שאין בהן כדי להוות 'מעשה פלילי', ועד לעילות המבוססות על מעשים המהווים עבירה על החוק או גובלים בכך".
 
על מנהל קרן ומנהל תיקים לזכות בהכרת הציבור כאנשים אמינים ומהימנים, שכן המדובר בעיסוקים המחייבים אמון מצד הציבור ומעבר לכך, מתן רשיון לגופים אשר אינם מהימנים עלול לגרום לציבור המשקיעים נזק של ממש, מקום בו השקעותיהם ינוהלו ע"י אנשים שמחמת אי מהימנותם עלולים לפגוע בכספי הציבור. בסוגיית הפיקוח על בעלי הרשיון מבוסס חלק מרכזי של הרגולציה על הליך הרישוי. לפיכך, יש משמעות קריטית לשאלת מהימנותם של מבקשי הרשיון. פגיעה ביכולתה של הרשות לבחון את מהימנותו של מבקש רשיון עלולה לפגוע באופן מהותי ביכולתה של הרשות לבצע את תפקידי הפיקוח שלה על השוק.
 

לפיכך, הרשות קובעת בערעור כי בית המשפט המחוזי טעה שכאשר קבע "שהמחוקק במסגרת חוק הייעוץ (ובדיעבד גם במסגרת חוק הקרנות) לא העניק לרשות סמכות לבדוק את מהימנות מבקשי הרשיונות ונושאי משרה בהם, בדבר מעשים שנעשו על ידם, אלא מכפיף את הרשות להכרעות שיפוטיות של בית המשפט – הרשעה פלילית". הרשות טוענת כי המחוזי טעה בכך שהתעלם מחובתה של הרשות, בבואה להחליט בדבר מתן/התלייה/ביטול רשיון למבקש/נושא רשיון, לשקול על פי ראיות מנהליות וזאת בהיותה גוף מנהלי במסגרת ביצוע תפקיד מנהלי. לדבריה, הכפפת שיקול דעתה בנושא מתן/ביטול/התליה של רשיונות, להרשעות פליליות בבתי המשפט מרוקנת מתוכן את סמכותה המנהלית כפי שהוקנתה לה על ידי המחוקק. פרשנותו של בית המשפט קמא אף סותרת את עקרונות המשפט המינהלי, הקובעים כי במסגרת השימוש בסמכותה, כולל לצורך הערכת פוטנציאל סיכון מאדם מסוים, או בדיקת מהימנותו יכולה הרשות המינהלית להסתמך על ראיות מינהליות שונות, כולל תוצרים של חקירה פלילית שלא הבשילה להרשעה. ועוד, "בית המשפט...התעלם מתכלית חקיקת סעיפים 8 ו- 13 אשר נועדה להרחיב את סמכות הרשות ולשפר את הכלים העומדים לרשותה, להגן על ציבור המשקיעים ועל שוק ההון, ולא לצמצמה באופן שהיא כפופה להרשעות של בית משפט בפלילים, דבר שיפקיר את שוק ההון לעוסקים בלתי ראויים ובלתי מהימנים עד אשר תושג הרשעתם ו/או יוגש כתב אישום כנגדם, אם בכלל...קיימים מצבים בהם למרות שניתן לייחס לאדם מעשה המגיע כדי מעשה פלילי, לא מוגש כנגדו כתב אישום, קל וחומר הנ"ל אינו מורשע, ופרשנותו של כב' בית המשפט ...הופכת אנשים מעין אלו לחסינים בפני סמכותה של הרשות לפעול בעניינם, תוך הפקרת ציבור המשקיעים לסיכונים מיותרים שניתן למנעם".

תגיות:

מערכות וטפסים

פניות ותלונות לרשות