כניסה

רשות ניירות ערך תסייע במימון בקשות לאישור תביעות ייצוגיות נגד לנדמארק גרופ ובולוס תיירות
11/04/2010
רשות ניירות ערך החליטה לאחרונה להשתתף במימון בקשות למימון תביעות ייצוגיות  נגד חברת לנדמארק גרופ וכן לשאת במימון הוצאות שונות במסגרת הליך אישור התובענה הייצוגית נגד חברת בולוס גד תיירות ומלונאות.
 
בנוסף, החליטה הרשות להשתתף במימון בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד חברת הדירוג מעלות, חברת מטבעות עולם, החברה לנאמנות של בנק לאומי והדירקטורים ובעל השליטה במטבעות עולם, בית ההשקעות אקסלנס. בתביעה הייצוגית, שהוגשה לפני כשנה, נטען, בין היתר, כי מעלות התרשלה בכך שלא הורידה את דירוג האג"ח של מטבעות עולם, אף על פי שהיו מגובות בעיקרן על ידי בנק להמן ברדרס שקרס בספטמבר 2008.
 
לפי חוק החברות רשאית הרשות לשאת בהוצאות הליכי תביעה ייצוגית, אם שוכנעה כי יש בתביעה עניין לציבור וכי יש סיכוי סביר שבית המשפט יאשר אותה כתביעה ייצוגית. יודגש כי הרשות אינה צד לתביעה וכי התביעה היא באחריות הגורם התובע.
 
לנדמארק גרופ
 
ביום 21 במאי 2007, פרסמה לנדמארק גרופ תשקיף, במסגרתו הציעה לציבור לרכוש ניירות ערך מסוגים שונים. לטענת התביעה, התשקיף היה נגוע בשלל פרטים מטעים. הנכסים העיקריים של החברה בזמן פרסום התשקיף היו שתי חלקות  קרקע בעיירה קייפ צ'ארלס במדינת וירג'יניה שבארצות הברית. במהלך החודשים פברואר ומרץ 2007 הועברה השליטה בחברה לידי נמרוד טבי ויוסף עוז. טבי העביר אל החברה את שני הנכסים ותמורתם קיבל מניות שהיוו כ-72.5% ממניות החברה. החברה פרסמה דיווח בגין העסקה וצירפה לו גם הערכת שמאי.
 
במועד התשקיף, הפעילות העיקרית של החברה היתה קידום שני הנכסים. בנוסף הוצגה בתשקיף כוונה לפעול בשווקים של נכסי דלא ניידי במקומות שונים ברחבי העולם, אך נכון לאותו מועד לא הייתה לחברה פעילות ממשית בנושא. שני הנכסים כונו בתשקיף "הנכס הראשון", ו"הנכס השני". הנכס הראשון הוא הנכס העיקרי והמשמעותי יותר.
 
לטענת התובעים, בתשקיף הוצג מצג לפיו כמחצית משני הנכסים כבר נמכרה לחברת בניה אמריקאית, לפי שווי של 25 מליון דולר (לשני הנכסים). לטענתם, הוצג מצג לפיו מדובר בעסקה שהושלמה, והכסף יתקבל בקופת החברה. רק בחלוף כשנתיים, בחודש מרץ 2009, החברה דיווחה כי למעשה העסקה לא יצאה אל הפועל, חברת הבניה כבר לא קיימת, והוסיפה כי העסקה הייתה מותנית מלכתחילה בכך שיתקבל מימון לרכישה. בתשקיף לא נאמר דבר על הצורך בקבלת מימון. נאמר בתשקיף, ללא סייג ובלי תנאי, כי "כניסת חברת הבניה לשותפות הינה לפי שווי של 25 מיליון דולר לנכס הראשון ולנכס השני יחד, והיא תשלם את חלקה היחסי, כ-12.5 מליון דולר ארה"ב, לחברה".

לטענת התביעה, על בסיס מצגים מטעים אלה גויס מן הציבור סכום של כ- 170 מליון ₪. טענת התביעה היא כי לו היו מוצגות העובדות כהווייתן, ניירות הערך כלל לא היו מונפקים לציבור בתשקיף ונסחרים בבורסה, ולחילופין הם היו נרכשים על-ידי חברי הקבוצה במחירים נמוכים בהרבה מאלה שבהם הם הונפקו לציבור ונרכשו במסחר בבורסה לאחר מכן. התביעה מעריכה  את הנזק הנתבע בסכום של 194,176,421 ש"ח. זהו הסכום שגויס בהנפקה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
 
חוק החברות מאפשר למי שמבקש להגיש תביעה ייצוגית לבקש מרשות ניירות ערך מימון להוצאותיו. החוק קובע כי אם שוכנעה הרשות שיש בתביעה עניין לציבור ובמידה ושוכנעה הרשות כי קיים סיכוי סביר שבית המשפט יאשר אותה כתביעה ייצוגית, היא רשאית לשאת בהוצאות התובע, בסכום ובתנאים שתקבע. במקרה הנדון הרשות אכן שוכנעה בקיומם של תנאים אלה והחליטה על מימון התביעה.
 
בולוס גד תיירות ומלונאות
 
אגרות החוב של חברת בולוס גד תיירות ומלונאות נרשמו למסחר על פי תשקיף שפורסם ביולי 2000 בבורסה בתל-אביב. על פי התשקיף תוארה החברה כעוסקת בתחום התיירות והנופש. במאי 2002 לא שילמה החברה למחזיקי האג"ח את תשלום הריבית על האג"ח שהיה עליה לשלם. ביולי 2002 מונה לחברה מפרק בעקבות בקשת הנאמן לאור הפרת התחייבויותיה התשקיפיות של החברה כלפי מחזיקי האג"ח ולאור הודאת החברה עצמה כי אין ביכולתה לשלם את תשלומי הריבית על האג"ח. מלוא חובה של החברה למחזיקי האג"ח, על פי בקשת הפירוק נגד החברה מיולי 20022, עמד על כ-32 מליון ש"ח. 
 
סמוך לאחר מכן ועל רקע אירועים אלה, הוגשה תביעה ובקשה לאישורה כתביעה ייצוגית נגד החברה, נגד בעלי שליטה ונושאי משרה בה, נגד הנאמן למחזיקי אג"ח, נגד החתם המוביל של ההנפקה וכן נגד מי ששימשו כפירמות רואי החשבון של החברה. התביעה עסקה בהעלמת מידע מהותי מידיעת רוכשי אג"ח החברה בתשקיף ובדוחות כספיים וביצירת מצגים מטעים כלפיהם ובהפרת התחייבויות הנאמן כלפי מחזיקי אג"ח הרשות. הרשות קיבלה החלטה עקרונית בשנת 2002 לסייע במימון ההליך.
 
בשנת 2005 על רקע הליך הפירוק נגד החברה הורה ביהמ"ש על עיכוב הליכים נגד החברה, אך לא על מחיקתה כנתבעת בתביעה הייצוגית. בשנת 2005 גם תוקן כתב התביעה לאור ממצאי חקירת רשות ניירות ערך וחקירת מפרק החברה, שהביאו להגשת כתבי אישום פליליים נגד חלק מהנתבעים בתביעה, החברה ובעלי שליטה ונושאי משרה בה. באפריל 2009, כחלק מהסדר טיעון עם החברה, הודה המפרק בשם החברה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. ההליכים הפליליים נגד הנתבעים האחרים בתביעה טרם נסתיימו.
 
התביעה מצויה כיום, קרוב לשמונה שנים לאחר הגשתה, בשלב הגשת הסיכומים בבקשה לאישורה כייצוגית.
 
התמשכות ההליך על פני שנים ארוכות, כמו גם העובדה שהנתבעים (11 במספר) מיוצגים על ידי חמישה משרדי עורכי דין וכן נוכח פסיקה מרחיקת לכת שניתנה לאחרונה ושבה הוטלו על התובע הוצאות משפט ריאליות הכוללות חיוב בגין חוות דעת מומחה – כל אלה הביאו לכך שהוצאות התובעים עלולות לגדול באופן משמעותי. עמדת הרשות היא כי יש לעודד את מכשיר התביעה הייצוגית. אם הרשות לא תסיר מאת תובעים פוטנציאליים את הסיכון שבחשיפה לחיוב בהוצאות משפט גבוהות, סיכון זה עלול בהחלט להרתיע אותם מהגשת תביעה ייצוגית. לאחר שדנה בנושא זה, החליטה הרשות כי שיעור ההשתתפות בהוצאות משפט בגין דחיית בקשת האישור בבית המשפט המחוזי במידה וזו תדחה ובגין הליך הערעור לבית המשפט העליון יעמוד על 80%, ויוגבל לתקרה שלא תעלה על 60,000 ₪ בכל אחד מההליכים. כמו כן, הסכימה הרשות לשאת בהוצאות בגין בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (שנדחתה) בגין החלטת ביניים, בסך 50% מהסכום, העומד על 12,500 שקל.
תגיות:

פניות ותלונות לרשות

מערכות וטפסים