כניסה

בית המשפט דחה בחלקה עתירה כנגד החלטת הרשות להטיל עיצום כספי כנגד מוטי מנשה

‏23 מרץ, 2016

‏י"ג אדר ב, תשע"ו

בית המשפט המחוזי הכריע כי מנשה אחראי לביצוע הפרות של מכירת ניירות ערך לציבור ללא תשקיף, בדרך של מכירת מניות חסומות במהלך המסחר בבורסה. מנשה נמצא אחראי להפרות בשל מכירות שבצע באורח ישיר והופטר מחלק מן המכירות שלגביהן נטען כי בצען באמצעות אחרים.

אתמול, יום שלישי ה-22.2.2016, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) על ידי השופטת רות רונן בעתירה המנהלית שהגישו מוטי מנשה ואפסווינג קפיטל השקעות בע"מ, כנגד החלטת ועדת האכיפה המנהלית מיום 12.8.2015 כי הינם אחראים בגין הפרות מנהליות שעניינן "מכירת מניות חסומות בבורסה". בהחלטה דחה בית המשפט את טענות אפסווינג ומוטי מנשה ביחס למכירת מניות חסומות שבוצעה במישרין על ידי מנשה בשמה של אפסווינג וקבל את טענת מנשה כנגד קביעתו כאחראי גם על מכירת מניות חסומות שנעשתה על ידי אחרים באישורו. העיצום המקורי שהוטל על מנשה בגובה 100 אלף ₪ בפועל וסכום דומה על תנאי הופחת ל-50,000 ₪. סכום העיצום שהוטל על אפסווינג על ידי ועדת האכיפה בגובה 150 אלף ₪ בפועל וסכום דומה על תנאי נשאר על כנו.

תמצית העובדות

באפריל 2013 הוקצו לחברת אפסווינג בהקצאה פרטית 55,440,000 מניות חברת עילוי פיננסי, כפירעון להלוואת בעלים שהלוותה לעילוי פיננסי בעבר. מניות אלה היו חסומות באופן מוחלט למשך ששה חודשים ממועד ההקצאה על פי חוק ניירות ערך והתקנות לפיו. באותו חודש, במסגרת הסכם מכירת השליטה בעילוי פיננסי בין אפסווינג בעלת השליטה לבין חברת פיינל אלגו טרייד בע"מ, אהובה ברנד ולימור כהן, רכשו ברנד וכהן מאפסווינג כ-27 מיליון ע.נ. וכ-13.5 מיליון ע.נ. מניות עילוי פיננסי, בהתאמה. חלק מן המניות הללו שנמכרו לברנד וכהן היו חסומות. ברנד וכהן חתמו על הצהרה בכתב כי הן יודעות לגבי החסימה והמגבלה הנובעת ממנה.

בהפרה הראשונה מכר מוטי מנשה, אורגן באפסווינג, מטעם אפסווינג מניות חסומות של עילוי פיננסי  לברנד במהלך המסחר בבורסה כעסקה תואמת (ג'מבו).

בארבע הפרות נוספות מכרו ברנד וכהן, מניות חסומות בבורסה אותן קנו מאפסווינג כאמור לעיל. ההפרות יוחסו למוטי מנשה ולא לברנד וכהן על בסיס הדוקטרינה של "מבצע באמצעות אחר", השאובה מהדין הפלילי. מנשה נמצא אחראי על ידי ועדת האכיפה להפרות אלה על אף שלא הוא מכר בפועל את המניות, כיוון שהוא סיפק לכהן וברנד אישורים על "שחרור" המניות החסומות שמכר להן בשם אפסווינג, כאשר כהן וברנד הסתמכו על אישורים אלה ומכרו את המניות בבורסה.

החלטת בית המשפט המחוזי

בית המשפט קיבל את קביעות ועדת האכיפה באשר לפרשנות סעיף 15 לחוק ניירות ערך וכי תכליתן של המגבלות על סחירות מניות שנרכשו בהצעה פרטית היא למנוע עקיפה של החובה לפרסם תשקיף בהצעה לציבור ולתמרץ רוכשים של ניירות ערך בהצעה פרטית לבדוק היטב את הכדאיות הכלכלית של עסקת הרכישה. כן קבע בית המשפט כי מגבלת החסימה המוחלטת לששה חודשים חלה לא רק על מי שרכש את ניירות הערך בהקצאה הפרטית אלא גם על מי שרכש ממנו את אותם ניירות בעסקה מחוץ לבורסה וזאת עד לתום תקופת החסימה. לפיכך, כללי החסימה אינם אישיים במובן זה שאינם חלים על האדם שקיבל את המניות בהצעה הפרטית בלבד אלא על נייר הערך עצמו וזאת לאורך כל תקופת החסימה, גם אם החליף ידיים בתוך תקופה זו.

באשר למכירת מניות חסומות על ידי מנשה בשם אפסווינג לברנד במהלך המסחר כעסקה תואמת, הרי שבית המשפט דחה את כל טענות העותרים. העותרים טענו כי מנשה שחרר את מניותיה החסומות של אפסווינג על ידי חסימת מניות עילוי פיננסי אחרות שהיו בידי בעלי מניות אחרים שהיו חברים עמו בדבוקת שליטה בחברת עילוי פיננסי ללא קבלת אישורם. מנשה מכר את מניות אפסווינג החסומות ללא קבלת אישור מראש מחברי הדבוקה שהם יחסמו מניותיהם כנגד הכמות שמכר בבורסה. לעניין חסימת המניות של דבוקת שליטה נדרשת הסכמה ספציפית של חברי הדבוקה לכך שניתן למנות יחד את המניות החופשיות והחסומות שלהם, שכן מגבלת החסימה של מניות מלמכור אותן במהלך המסחר בבורסה, עשויה לפגוע בשווין הכלכלי. כדי להראות שהמניות שנמכרו הן מניות חופשיות יש להראות לכל הפחות הסכמה מצד חברי דבוקת השליטה לקבל עליהם את מגבלת החסימה במקום שזו תחול על המניות החסומות שבבעלות המוכרת. הסכמה כזו על פי הראיות בתיק לא הייתה. בית המשפט קבע כי היקף התערבותו בממצאי עובדה שיקבעו על ידי הוועדה יהא מצומצם ולא מצא מקום להתערב בממצא עובדתי זה.

לעניין מכירת המניות החסומות של עילוי פיננסי בבורסה, שביצע מנשה באמצעות ברנד וכהן ועל ידי כך שנתן להם אישור בכתב כי המניות משוחררות, דחה בית המשפט את טענת הרשות כי ניתן להטיל על מנשה אחריות כמבצע באמצעות אחר בהיקש מהדין הפלילי. כדי שניתן יהיה לראות במנשה כמבצע באמצעות אחרים לעניין המכירות שביצעו במסחר ברנד וכהן, נדרש היה כי מנשה יהיה מודע לכך שהוא למעשה נתן אישור לברנד וכהן למכור מניות שהן חסומות וכי הן מתעתדות לעשות כן במסחר. אין די בכך שהוא התרשל ביחס לעובדה האם בעת מתן האישור המניות שאישר כי הן משוחררות היו עדיין חסומות. בכך קבע בית המשפט לראשונה בפסיקה כתקדים כי תאוריית הביצוע באמצעות אחר לא תחול במישור ההליך המנהלי, על מקרה בו המבצע באמצעות אחרים היה רשלן בלבד. הרשות טענה בתיק זה כי בנסיבות המקרה היה מנשה מודע לכל העובדות הרלבנטיות, אך כיון שהוועדה לא קבעה ממצא ברור אודות מודעותו אלא ציינה כי היה רשלן לכל הפחות, אזי לא ניתן לייחס לו אחריות כמבצע באמצעות אחר.

החלטת הוועדה פורסמה באתר האינטרנט של הרשות.

תגיות:

פניות ותלונות לרשות

מערכות וטפסים